גזר דין בתיק ת"פ 040036/04

חי ארביב (להלן: "ארביב") נותן את הדין בעבירות של נשיאת נשק וגרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה שנעברה באמצעות שימוש בנשק. שי עמרם (להלן: "שי") נותן את הדין באשמת נשיאת נשק וסיוע לגרימת חבלת חבלה חמורה בכוונה מחמירה. הנסיבות פורטו בהכרעת הדין ואין לי אלא לחזור על עיקרן. אחד אבי עמר (להלן: "עמר") התערב בסכסוך אלים שנתגלע בין ידידו משה אלקריף לבין ארביב. עמר פגש את ארביב ביום 21.1.04 לפני חצות באחד מרחובות נתניה וסטר על פניו. נוכח זה הגיעו, לאחר חצות הלילה, ארביב ושי, במכונית נהוגה בידי שי (שהיו בה, כנראה, נוסע או נוסעים נוספים), לבית עמר. ארביב נשא עמו אקדח (שי היה מודע לעובדה זו ומכאן שהלכה למעשה, כנהג הרכב, נשא אף הוא את האקדח) ולפתח ביתו של עמר, בעידוד קולי של שי, ירה ארביב  אל עבר עמר ופצעו ברגלו. הפציעה הצריכה את אשפוזו של עמר לכמה ימים בבית חולים.

התביעה מבקשת שעונשו של ארביב ייגזר לתקופת מאסר ממשית ארוכה. הטעם לכך כפול. ראשית מדובר בשימוש מכוון בנשק חם כדי לפתור סכסוך אישי. זה מהלך שסיכן את חייו של עמר שכלפיו כוון הירי. בית המשפט העליון התריע זה מכבר כנגד התופעה המתגברת של אלימות המסכנת חיי אדם (שבמקרים רבים גם גרמה למותם או לפציעתם הקשה של יעדי האלימות). שנית, שימוש בנשק חם בלבה של שכונת מגורים עלול להחטיא את מטרתו ולגרום לפגיעה בחפים מכל חטא הנקלעים, שלא בטובתם, לסביבת הירי (גם בעניין דנן הייתה לפחות גב' עמר ב"גזרת האש"). אין אם כן ברירה אלא להחמיר בעונשו של מי שהעמיד כך את סביבתו בסכנה גדולה והוא כדי להרתיע אותו - ובמיוחד את הרבים.

התובע ער לכך שארביב הוא אדם צעיר מאוד (היום כבן 20 ואף פחות מכך) שעברו הפלילי כולל הרשעה אחת בלבד בבית משפט לנוער שאינה נוגעת לעבירת אלימות וכי שי גם הוא בקטגוריה של אדם צעיר, אמנם מבוגר מעט יותר (כבן 24), אך אין לו כל עבר פלילי.  עם זה, הצביע התובע על חוות דעת שרות המבחן ביחס לארביב שנמנעה מהמלצה טיפולית  משום שהנאשם לא לקח כל אחריות לא למעשה הנוכחי ולא לתפקודו הכללי. שרות המבחן אף הביע חשש שמעורבותו של הנאשם הזה בחברה שולית תוסיף ותגבר. מנגד התובע סבור שאין מקום לקבל את חוות דעת שרות המבחן ביחס לשי חוות הדעת מציעה לגזור לו עונש מאסר בעבודת שרות ולצרף לכך תקופת מבחן. ההבחנה בעניין זה נעוצה בכך ששי אמנם הכחיש זיקה וקשר אל הפרשה הנוכחית אך אישר שהוא היה נתון תקופה מסויימת באורח התנהגות המוגדר על ידי השרות כשולי (כלומר התחברות לחבורת שוליים שאיננה מקפידה על שמירת החוק) והוא הצביע על המאמצים שהוא מקיים כעת כדי לשקם את עצמו ולתפקד באורח  נורמטיבי.

עיקר הטענה של סניגורו של ארביב להקלת עונשו מבוסס על קשר יוצא דופן שנרקם בין ארביב לבין גברת אחת בשם ניצה ארביב, שנחשבת בעיניו של ארביב לסבתו, אף על פי שאין ביניהם קשר משפחתי. הגברת ארביב היא אשה ערירית הנאשם היה לה לסועד ותומך במיוחד בשנים האחרונות שבהם חלתה במחלה ממארת. באחרונה ממש התפשטה המחלה ונתגלו גרורות שמסכנות את חייה סיכון ממשי מאוד וכנראה מקצרות מאוד את תוחלת החיים שלה. הגברת ארביב העידה לפני בדמעות שליש וביקשה רחמים על הנאשם שהם בעצם רחמים עליה מפני שבכל תקופת מעצרו היא מתקשה להתארגן ולהסתדר בלי העזרה שהיתה רגילה לה ממנו.

הסניגור לא חלק על חומרת העבירה כשלעצמה. הוא הצביע על מספר פסקי דין שניתנו בערכאות השונות שבהם נפסקו עונשי מאסר קצרים יחסית ואפילו עונשי מאסר לנשיאה בעבודת שרות בעבירות דומות לאלה של ארביב ובנסיבות שהן לעיתים חמורות יותר.

באת כוחו של שי, סמכתה יתדות טיעונה בעיקר על ההנמקה של שרות המבחן וביקשה לאמץ אותן.

חככתי בדעתי, והגעתי למסקנה שעם כל הצער והחמלה כלפי גברת ארביב שבוודאי לא עיוולה ולא פשעה, לא אוכל להימנע מגזירת מאסר של ממש לארביב. אכן תופעות בוטות של אלימות פשו בחברה שלנו. נוקטים בדרכי אלימות, בנשק קר ובנשק חם ובכל אמצעי שהוא גם אנשים צעירים ואפילו נערים. מעשים של יד איש בזולתו מתרחשים יום יום. לעיתים, פוגעים מעשי האלימות ביעד שאליו כוונו ולעיתים הם גובים קורבנות חינם של אנשים תמימים. אין לי ספק שיש לגזור עונשי מאסר מרתיעים כדי לצמצם את מימדי התופעה. לא אמצה את הדין עם הנאשם כיוון שזה מאסרו הראשון ואולי צריך להשאיר לו עוד פתח תקווה של שינוי דפוסי ההתנהגות שלו. אולי בפעם הבאה יחשוב גם על זולתו (כגון על עניינה של גברת ארביב שיש לאחל לה בריאות ואריכות ימים) לפני שהוא נזקק לפעולות שמסכנות חיי אדם.

התקשיתי יותר בגזירת עונשו של שי. המעשה שהוא עשה כמעשה סיוע הוא בוודאי חמור פחות מזה של ארביב אבל עדיין אין להתייחס אליו בקלות ראש כל עיקר. קבלת הצעת שרות המבחן פירושה הטלת עונש הנופל בהרבה מזה של  ארביב. התחבטתי בשאלה אם יש מקום ליחס ענישה כזה. סופו של דבר החלטתי שכיוון ששי היה עציר תקופה קצרה מאוד ומאז ששוחרר הוא עושה  מאמץ לשנות את דרכיו וכן כיוון שעד הנה לא נדרש אפילו פעם אחת לדין, לא בקלה ולא בחמורה, אפשר ולו בדוחק מסויים ללכת על פי ההמלצה של שרות המבחן.

התוצאה היא שאני דן את חי ארביב לעונש של 4 שנות מאסר שמהן שלושים ושלושה חודשים מאסר בפועל ומניינם מיום מעצרו 22.1.04. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע או עבירה בקשר להחזקה ונשיאת נשק.

את שי עמרם אני דן ל-24 חודשי מאסר שמהם 6 חודשים לנשיאה בפועל. תקופת מעצרו לא תובא במניין העונש. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע או עבירה בקשר להחזקה ונשיאת נשק.  המאסר בפועל יהיה בעבודת שרות אם תובא המלצה מתאימה של הממונה על עבודות השרות.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה שלנוכח מנהגו ואורחותיו של עמר אין מקום לחייב את הנאשמים בפיצוי לטובתו.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום כ"ה ב אדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) במעמד הצדדים

חכ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: